בניגוד להסכמי שכירות למגורים, הסכמי שכירות מסחרית (חנויות, משרדים, תעשייה) הם חוזים מורכבים ביותר שאינם כפופים לחוקי הגנת הצרכן המקובלים. חוזים אלו נחתמים לרוב לתקופות ארוכות טווח ומערבים השקעות כספיות משמעותיות, ולכן כל סעיף בהם עשוי להכריע את כדאיות העסק.
1. תקופת השכירות והאופציה להארכה
הסעיף החשוב ביותר עבור שוכר מסחרי הוא קבלת תקופת אופציה להארכת החוזה. השוכר משקיע ממון רב בהתאמת המושכר ובבניית מוניטין במיקום הספציפי, ועל כן עליו לוודא כי תנתן לו הזכות להאריך את תקופת השכירות למספר שנים נוספות ללא חשש מפינוי שרירותי. מנגד, על המשכיר לקבוע תנאים ברורים למימוש האופציה (כגון היעדר הפרות חוזה והודעה מראש בכתב).
2. מנגנון עדכון דמי השכירות
בשכירות ארוכת טווח, מקובל לקבוע מנגנון להעלאת דמי השכירות בתקופת האופציה (בדרך כלל עלייה של 5% עד 10% בהשוואה לתקופת הבסיס). יש לוודא כי מנגנון העדכון ברור וחד-משמעי, וכי דמי השכירות צמודים למדד המחירים לצרכן בצורה הוגנת המונעת זינוקים בלתי צפויים בעלויות הקבועות של העסק.
3. חלוקת האחריות לשיפוצים ותשתיות
נושא שכיח לסכסוכים הוא חלוקת האחריות לתיקונים במושכר. ככלל, נהוג לקבוע כי המשכיר אחראי לתיקון בלאי סביר במערכות הבניין הראשיות (קונסטרוקציה, איטום גגות, מערכות כיבוי אש ראשיות), בעוד השוכר נושא באחריות לתחזוקה השוטפת ולמערכות הפנימיות שהתקין (מיזוג אוויר פנימי, אינסטלציה פנימית, חיפויים).